המלצה ותחרות
משרד הבריאות ממליץ בעקבות שפעת החזירים:
“בעת שיעול ועיטוש יש לכסות את הפה והאף בעזרת המרפק ולא בכפות הידיים“
אני מכריז על תחרות הצילום המוצלח של אדם המכסה את פיו ואפו בזמן עיטוש באמצעות המרפק.
בהצלחה לכולם!
מציאותיות
“אתה קורא את מה שאתה אוהב לקרוא, אבל כותב רק את מה שאתה יכול לכתוב”
(ציטוט מהזיכרון של משהו שבורחס פעם אמר)
יום של חוויות שירות חיוביות
לא רק שאני לא הולך לקטר, אני עומד להגיד דברים שהם אפילו, רחמנא, חיוביים.
התקשרתי היום למוקד התמיכה של IBM בגלל בעיה במחשב שלי. הנציגה במעבדה לא ידעה לעזור לי, העבירה אותי למחלקת שירות הלקוחות. ענו לי אחרי המתנה ממש קצרה ונציגה נחמדה ועניינית פתרה את הבעיה שלי, כמו שרציתי, תוך שתי דקות (ישלחו לי בדואר איזה דיסק) ובלי לחייב אותי .
חוצמזה, הזמנתי לפני חצי שעה בטריה להחלפה לאייפוד שלי מחנות אמריקאית שנקראת iPodJuice. כנראה שפספסתי באתר את האופציה של משלוח בינלאומי והאתר הניח שהכתובת שנתתי (ישראלית למהדרין) נמצאת בארה”ב. שלחתי אימייל לשירות לקוחות של האתר עם תיקון של הכתובת והם חזרו אלי אחרי פחות מחצי שעה, תיקנו את הכתובת ולא יחייבו אותי על הפרשי המשלוח (עוד דולר, אבל עדיין).
מסקנות -
1) מדהים כמה שחוויה חיובית בשירות עוזרת לתדמית של עסק.
2) יס, בזק, הוט, אורנג’, עיריית באר שבע - קחו לתשומת לבכם.
(השירות הגרוע של הוט ואורנג’ שווה פוסט נפרד, ארוך ומדמם. שם לא יהיו יותר מדי דברים חיוביים)
מנפלאות ההפרטה
כולנו יודעים להגיד שגישת האוצר, גישת ה”כלכלה החדשה”, הניאו ליברליזם - תקראו לזה איך שתרצו - דוגלת בהפרטה.
ולמה הפרטה?
הפרטה מאפשרת לכוחות הכלכליים הטהורים, ה”יד הנעלמה” של סמית לנווט את השוק. כוחות הצמיחה, הצריכה, הרווח הם אלו שקובעים.
כל זאת לכאורה.
ולמה אני אומר לכאורה? כי ההסתכלות הציבורית, זו שנותנת לגיטימציה לגישה הזו, משתמשת כמעט אך ורק בכלים מיקרו כלכליים. כלומר - איך ההפרטה משפיעה על הכיס שלי, זאת למרות שהחיסכון המושג בהפרטה כמעט תמיד בא על חשבון דברים אחרים - לעיתים דברים שיעלו לנו כחברה יותר כסף בסופו של דבר.
דוגמה עדכנית - הפרטת שירותי האחיות בבתי הספר. (שימו לב לטרמינולוגיה - האחיות הופרטו וכעת הן “שירות” )
רן רזניק כותב היום ב”הארץ” על ירידה משמעותית בכמות הילדים המתחסנים בבתי הספר - זאת בעקבות ירידה במקצועיות של האחיות המופרטות, ירידה באיכות חומרי הגלם, עליה בלתי הגיונית בדרישה מהן, ירידה בפיקוח של משרד הבריאות ועוד ועוד.
נכון - שירות האחיות המופרטות עולה לנו פחות פר שנה. חסכנו כמה שקלים.
ירידה בחיסונים של ילדי בית הספר תעלה לנו הרבה יותר.
חיסונים הם בריאות מונעת - בריאות מונעת היא בריאות יעילה יותר (וזולה יותר -בסופו של דבר)
ההפרטה הזו עוד תהרוג אותנו.
ועוד שני דברים קטנים:
מחקר חדש מראה מתמחים הסובלים מדיכאון עושים יותר טעויות במתן תרופות. מעניין, אני עדיין חושב על מה ההשלכות שמערכת הבריאות צריכה לגזור מהעניין הזה.
את התשובה ל”ישראלי אמיתי לא משתמט” כבר ראיתם?
"לקוראינו"
“מהיום יופיעו עמודי החדשות, מהמאמרים והכתבות של “הארץ” בחלק מורחב אחד, שיעסוק בכל תחומי האקטואליה.
החדשות, הכתבות, הפרשנויות, המאמרים והדעות, יוגשו כחטיבה אחת לנוחות הקורא כמקובל בעיתונים המובילים בעולם.”
כך במחי הודעה לקונית בעמוד הראשון בוטל חלק ב’ של “הארץ”. המאמרים וכתבות העומק נדחקו לסוף החלק הראשון, החדשותי.
אנשי דה-מרקר יכולים לסמן לעצמם ניצחון נוסף, עוד שלב בדרך להפיכת הארץ ל “עיתון שמגיע עם דה-מרקר”.
מי זוכר שעד לפני כמה שנים הכלכלה הייתה פשוט “חלק ג”?
אולי אני סתם שמרן, אולי סתם קשה לי עם שינויים.
חכו עם הגליוטינה
סתם, סתם.
פשוט חשבתי שזה הקטע היום, להשתמש בכותרת “חכו עם הגליוטינה”.
כי מה שטוב ליואל מרקוס ולרון בן-ישי, בטח טוב גם בשבילי, לא?
מה, נגמרו הכותרות?
קריאת חובה - הביצים של מופז
אהוד אשרי בדעה נוקבת על שאול מופז.
(כן כן, ההוא מהשיר של הבילויים)
חיכיתי כל השבת לחזור מבית הגלגלים ולפרסם את הפוסט הזה 
אותך לארגון הסכרת האמריקאי!
כן כן.
עשיתי בדיוק את זה.
שוקו מחלב מוקצף עם נוטלה.
(אני יודע שאני אמור להעלות פוסט על שביתת המרצים, או על המצב בכפרים הלא מוכרים, או על משרד הדתות, קסאמים, עזה ואולי איזה משהו משמעותי על הקור והמדבר.
אני מתנצל - המבחן בקרדיולוגיה שמצפה לי ביום שישי סותם לי כרגע את כל מגירות המחשבה. אין מקום לכלום.
תזכירו לי איך מגיעים מפה הביתה?)
לימודי ערב
הגשם בחוץ לא מפסיק לרדת. לרדת? לטפטף. כמו הרבה מהדברים שבאר-שבע מייבאת מהמרכז, גם הגשם – מהוסס, לא עצמו, מטפטף ורוצה כבר לברוח מפה דרך כביש 40.
העיר מסביב צוחקת לו, לגשם הזה. האדמה המדברית תשאר חומה וצחיחה, פתחי הניקוז לא יקבלו אותו אל קרבם, הרי הוא בא פעם-פעמיים בשנה והם? הם מלאים בחול שמקפיד ומגיע כל יום. הם ישלחו אותו במורד הכביש הראשי נחלים-ערוצים מעבר לקניון, בית העירייה, האוניברסיטה.
הגשם הדרומי, המדברי, שחור מאבק, מטנף ולא מנקה.
צעקה מרוחקת במורד הרחוב – ריב באחד הבתים. כלב בשכונה מתרשם מהקולות ומחליט להצטרף. הכלב שלי זוקף אוזניים וחוכך בדעתו. “לקום? כל כך קר.” ומחליט להשאר ולשכב על המזרן במרכז הסלון.
כפתור הקומקום קופץ, אדים מתמרים מפתחו, אני מוזג לתוך קנקן מלא במרווה ותיונים את המים הרותחים. ריח המרווה עולה לאפי ומזכיר לי טיולים, גזיה, שק שינה.
אני עולה למעלה עם כוס ביד אחת והקנקן ביד השניה, נכנס לחדר, מוזג תה מהביל אל הכוס. היא מתפוצצת ונוזלת לי על השולחן. במקום לנקות אני משחק עם הזכוכית – הכוס נשברה לשתי חתיכות כמעט סימטריות.
יורד למטבח, כוס חדשה, מגבת, סמרטוט.
החורף בחוץ, אני פה בפנים. צריך ללמוד, המצגת פתוחה, הסיכומים מוכנים.
